Igrot Kodesh · Letter 9330

[Sivan 5727]

You make reference[1] to the Tefillin* campaign[2] and you cite what the Rambam* says about the protection provided by the Mezuzah*, in chapter 5, paragraph 4. I addressed this subject to all those[3] who are able to act on the matter, including giving the benefit of the doubt, as tractate Shabbat 55a states. In general, this proposal is based on what is explained in various texts, some of which will be cited here:

The Rambam himself rules clearly, in his laws of idolatry, chapter 11, end[3] of paragraph 12, that such a practice is permitted. For what is the subject of our discussion, he even specifies, in his laws of Teshuvah*, chapter 10, at the end of paragraph 5, that it is an obligation. Furthermore, one who does not seize this opportunity in the appropriate manner transgresses an injunction of the Torah: "You shall rebuke"[4]. And he shares in the fault of those he has not led to the concrete action[3] of putting on Tefillin, according to his laws of opinions, chapter 6, paragraph 7. You will also see the lengthy explanation he develops, in his commentary on the Mishnah*, at the beginning of the chapter Chelek, in which he says: "They are encouraged to do so[3], for they have not attained the truth so long as they do not equal our father Avraham. They are asked to perform a Mitzvah* for its reward and their fervor is strengthened[3]." Another point which is essential: each day, every time one puts on Tefillin, one recites a blessing while doing so: "He has sanctified us with His commandments and commanded us[3]." It is therefore certain that one is truly acting for the sake of Hashem and not merely speaking. However, one may also seek, in this, one's own interest. One is therefore indeed a perfect Tzaddik*, in this domain[3], according to tractate Pesachim 8b, according to the commentaries of Rashi* and the Tosafot*.

The Rambam specifies, concerning the Mezuzah: "they have nullified the Mitzvah*"[5] and he immediately adds: "but they have acted"[6]. He alludes solely, by these terms, to an improvement of the action, and the explanation given by the Kesef Mishneh* concerns the following expression of the Rambam: "as if"[3]. Furthermore, the Rambam, mentioning the Mezuzah, refers to the one who fulfills the Mitzvah, and he is referring, in this case, to a person who strives to get another person to put on Tefillin. All of this will not be developed here[7].

Indeed, it is said: "Great[3] is the Mitzvah of Tefillin, for..." Why speak here of the greatness of the Mitzvah? Because our Sages say, in tractate Yoma 86b: "Great is Teshuvah which prolongs..."[8].

Notes

[1] See the Tzaddik La-Melech*, vol. 7, p. 357 and the Likkutei Sichot*, vol. 6, p. 276.
[2] The Rebbe had initiated this campaign for soldiers, so that they would have a long life and inspire fear in the enemies of Israel. See, on this subject, the note in letter no. 9327. The recipient of this letter objected that the Rambam condemns those who consider the Mezuzah as an amulet and that there was therefore a risk that the same would apply to Tefillin.
[3] The Rabbi underlines the words: "all those," "end," "the concrete action," "they are encouraged to do so," "their fervor is strengthened," "commanded us," "a perfect Tzaddik, in this domain," "as if," and "great."
[4] Kedoshim 19:17.
[5] By considering it as an amulet.
[6] They did indeed place a Mezuzah at their door, even if their intention was not what it should have been.
[7] See, on this subject, the talk of Shavuot and that of Shabbat Parshat Beha'alotecha 5727, in the Likkutei Sichot, vol. 19, from p. 121, as well as the talk of Shabbat Parshat Bereishit 5728, in the Likkutei Sichot, vol. 6, from p. 271.
[8] This last paragraph was added to this letter upon its publication in the Likkutei Sichot, previously cited.

ט'של

[סיון תשכ"ז]

להערתו בנוגע ל"מבצע תפילין" ממש"כ הרמב"ם ע"ד השמירה דמזוזה (פ"ה ה"ד) - הנה פנייתי בזה לכל מי שיש בידו לעשות בזה (ואפילו בגדר ספק (ראה שבת נה, א)) וכללות ענין זה - מיוסדים הם על המבואר בכ"מ ומהם:

פס"ד מפורש ברמב"ם גופא בהל' ע"ז (פי"א הי"ב בסופה ) דמותר. ובנדו"ד מפורש שם הל' תשובה (פ"י ה"ה בסופה) - שזהו חיוב. ולא עוד אלא - דמי שאינו מנצל אפשריות זו ככל הדרוש - עובר על מ"ע מה"ת דהוכח תוכיח גו', ונתפש בעון אלו שלא הביאם להמעשה דהנחת תפילין (הל' דעות פ"ו ה"ז). וראה באריכות בפהמ"ש ר"פ חלק. ושם ד " מזרזין אותם (שלא השיגו האמת עד שיהיו כמו אברהם אבינו ע"ה) ע"ז (שיעשו המצוה מפני שכרה) ומחזקים כוונתם ". ועוד וג"ז עיקר: בכל יום ופעם שמניח תפילין מברך עליהן עובר לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצוונו כו' ועי"ז הרי ברור (ולא רק דאמרינן כן) דעושה לשמה, אלא שמתכוון אף להנאת עצמו, והרי זה צדיק גמור בדבר זה (פסחים ח, ב וברש"י תוס' שם).

וממש"כ הרמב"ם במזוזה, הרי שם "בטלו המצוה" (ומש"כ והוסיף "אלא שעשו כו'" - עכצ"ל שזה בא לשופרי דמילתא. ומש"כ בכס"מ שם - הוא לתרץ מש"כ הרמב"ם כאילו הוא כו'). ועוד להעיר: ברמב"ם במזוזה - המדובר בעושה המצוה, ובנדו"ד - ע"ד המשתדל שאחר יניח תפילין. ואכמ"ל בכ"ז.

[ולההערה בהנאמר דגדולה מצות תפילין מפני כו' מהי השייכות דגדלות מצוה לזה - הוא ע"פ מרז"ל גדולה תשובה שמארכת כו' (יומא פו, ב)].

ט'של
נדפסה ב"צדי"ק למלך" חוברת ז ע' 357 - מצילום כתי"ק, ובלקו"ש ח"ו ע' 276.

להערתו בנוגע ל"מבצע תפילין" : בין חיילי הצבא, שהכריז עליו הרבי שיש בזה סגולה שמאריך ימים ושנופל פחד על שונאי ישראל (כדלעיל בהערה לסוף אגרת ט'שכז). והעיר הנ"ל ממ"ש הרמב"ם נגד אלו העושין קמיע ממזוזה.

באריכות יותר ראה שיחת חגה"ש וש"פ בהעלותך תשכ"ז (לקו"ש חי"ט ע' 121 ואילך).

שיחת ש"פ בראשית תשכ"ח (לקו"ש ח"ו ע' 271 ואילך).

דהוכח תוכיח גו' : קדושים יט, יז.

[ולההערה .. פו, ב)] : קטע זה ניתוסף בלקו"ש שם.