Igrot Kodesh · Letter 9378

[Summer 5727]

Questions[1]: It was explained that this war was a Mitzvah*[2]. To this applies what the Rambam* says at the end of chapter 7 of his laws of kings: "One shall know that one wages battle for the unity of Hashem. It is then that one receives an assurance from Him." Now, the following questions may be posed in this regard:

1. A war of Mitzvah* is conceivable only when Israel has a king[A], as the Rambam* explains in his laws of kings, from chapter 5 onward.

2. One may also explain this situation based on what the Rambam* explains in his laws of Shabbat*, chapter 2, paragraph 23[B]: "when non-Jews attack Jewish cities, one takes up arms against them[C] and one is permitted to transgress Shabbat* to do so."

3. The Rambam*, in his laws of kings, chapter 7, paragraph 15, specifies: "their intention shall be solely to sanctify the Name of Hashem." Now, in this case, most of them[D] were very far from that intention. Many of them who, before this[E], were not observant, did not become so afterward. How then can one say: "They will build a faithful home in Israel and will merit the World to Come"? Furthermore, the Rambam*, at the end of this paragraph, specifies that these blessings are granted to those who do not transgress the Prohibitions[F].

4. Was there a miracle from Hashem[G] here? Is it conceivable that Hashem performed it through those who are opposed to Him[H]?

Answers:

[A] One can genuinely wonder about this, as was discussed with Rabbi Y.*[3] before the Chassidic gathering*[4]. For if this were so:
1. the battles that took place in the interval between Joshua and Saul would not be wars of Mitzvah*[5] — and perhaps it is for this reason that Rashi*, commenting on tractate Sotah 44b, says: "in the era of Joshua"[6];
2. this would mean that the Talmud does not explain at all*[7] the wars that took place at the end of the Second Temple period, during the era of the Mishnah*, in which several Sages participated;
3. it is not a war of Mitzvah* at all, and even more so*[7]. One must consult in this regard the material from earlier eras in the book of Yossiphon*[8], concerning Yosef Ben Gurion, who says that at that time a Kohen* was appointed who received anointing for war. See also the Seder HaDorot*, concerning the year 3825. In any case, this is not what I wished to say*[9], as I will show further on*[7], as is also reported by the Morgen Journal*[10]. One must further consult the commentary of the Ramban* on the verse Vayechi 49:10, regarding the Chanukah* war.

[B] I clearly*[7] cited: "for straw or fodder, or to save life," in accordance with the wording of the Rambam* at that reference. The Gemara*[11] and the Decisors specify*[7] that this applies in our era and outside the Land of Israel. And the Rambam* uses the term*[12] Mitzvah*[7], even though it is not self-evident that it constitutes, down to the smallest*[7] detail, the war*[7] of Mitzvah* as defined by tractate Sotah.

[C] This war was a Mitzvah*[7] according to the Torah*, as the Rambam* specifies at that reference. One may therefore apply to it the statement of the Rambam* at the end of chapter 7 of his laws of kings, namely: "he must know that he fights for the Unity of the Name of Hashem," which relates to "the aid of Israel against an enemy*[7] who attacks," according to the beginning of chapter 5[13]. See also, in particular, the verse Zechariah 2:12[14]. And there is no reason whatsoever*[7] to draw a distinction in the connection between the Unity of Hashem and protection against the enemy, depending on whether Israel has a king or not.

[D] This is true for the most part*[7], but not for all.

[E] Before*[7] departing for this defensive war — and perhaps even after — they were not observant. Nevertheless, some of them evolve and motivate themselves in the face of evident danger*[7], as was indeed the case here. The promise[15] therefore applies, for they genuinely fight*[7] in the wars of Hashem. This*[16] is mentioned also in connection with another important point — for example, the precedence*[7] of Zebulun over Issachar. One who fights can indeed obtain all these blessings, which are not mentioned, by contrast, for what protects them and protects all the children of Israel*[17] — namely, the study of Torah*[7] with the intention of the unity of Hashem.

[F] On the contrary, the Rambam* says*[18]: "as its name indicates" and does not cite the opinion of Rabbi Yossi HaGelili*.

[G] It is manifestly obvious that the saving of two and a half million Jews in our Holy Land, may it be restored and rebuilt, as well as the saving of the Yeshivot*, is a miracle from Heaven, belonging to the realm of holiness. Were this not the case:
1. why and for what reason would one have asked that Tehillim* be read in Williamsburg*[7]?
2. what result*[7] would one expect from such a reading?

[H] We know who Dr. Kastner was, and yet the salvation came through his agency. For "the judge rules only on the basis of what he observes with his own eyes"[20]. Let the judges of Jerusalem therefore be questioned and asked whether miracles occurred. Let the rabbi and president of the rabbinical court of the Orthodox community[21] in particular be questioned — Rabbi Pinchas Epstein*[7]. You must understand what I mean.

Notes

(1) See the He'hal Menachem*, vol. 1, p. 160.
(2) This is the Rebbe's response to one of the Rabbis who had questioned him about the words he had spoken at the Chassidic gathering of 12 Tammuz 5727 and the following Shabbat*, concerning the miracles that occurred during the Six-Day War.
(3) Perhaps Rabbi Ephraim Eliezer Yalles of Philadelphia.
(4) See also the Shabbat* discourse of Parashat Masei 5727, which returns to certain points mentioned here.
(5) For indeed Saul was king, and Joshua was also considered as such, as the Rambam* says in his laws of Sanhedrin*, at the end of chapter 18 and in his laws of kings, chapter 1, paragraph 3. In the interim, there was no king.
(6) Rashi* indicates: "Wars of Mitzvah are, for example, those of the conquest of the Land of Israel in the era of Joshua."
(7) The Rebbe underlines the words: "not at all," "even more so," "further on," "clearly," "specify," "Mitzvah," "the smallest," "war," "Mitzvah," "enemy," "no reason whatsoever," "the most part," "before," "in the face of evident danger," "fight," "precedence," "the study of Torah," "Williamsburg," "result," and "the rabbi and president of the rabbinical court of the Orthodox community — Rabbi Pinchas Epstein."
(8) Flavius Josephus.
(9) It is not here a question of the war of Mitzvah* that permitted the conquest of the seven peoples, as tractate Sotah indicates, but rather of one that is a Mitzvah* of the Torah because it enables the saving of Jews from the danger to which their enemies expose them.
(10) This periodical most likely reported an extract from the Shabbat* discourse of Parashat Pinchas, 14 Tammuz 5727.
(11) See tractate Eruvin 45a.
(12) The Rambam* says: "It is a Mitzvah* for all of Israel, to the extent possible, to come and go to the aid of brethren who are besieged, in order to save them."
(13) In which the Rambam* says: "What is a war of Mitzvah*? When Israel comes to the aid of an enemy who attacks."
(14) Which says: "Whoever touches you touches the apple of His eye." The war that saves Israel from its enemies is therefore indeed for the Unity of Hashem.
(15) According to which: "they will not be struck and will not know evil, they will build a faithful home in Israel and will merit the World to Come."
(16) The blessings granted to those who go to war.
(17) See tractate Sanhedrin 49b (and Rashi's commentary): "Were it not for David (who devoted himself to Torah study), Yoav would not have been able to wage war (for he was protected by the merit of David)." Nevertheless, it is not said that to one who studies Torah with the intention of the unity of Hashem are granted all these blessings. See the lengthy explanation in the Shabbat* discourse of Parashat Pinchas 5727.
(18) The Rambam* says: "one who fears and has a faint heart, as its name indicates, is one who lacks the courage to stand firm in war." This is not the view of Rabbi Yossi HaGelili* in tractate Sotah 45a, who defines him as: "one who fears, on account of the sins he has committed."
(19) In communities opposed to Zionist ideology.
(20) According to tractate Bava Kama 131a.
(21) Which is itself affiliated with this anti-Zionist ideology.

ט'שעח

[קיץ תשכ"ז]

[שאלה.

מה שנתבאר שהמלחמה היתה מלחמת מצוה, וחל על זה מ"ש הרמב"ם (הל' מלכים ספ"ז) "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וכו' מובטח לו וכו'", לכאורה: (א) מלחמת מצוה יכולה להיות רק כשיש מלך ישראל א (משמעות הרמב"ם הל' מלכים פ"ה ואילך). (ב) לכאורה יש ליישב קושיא הנ"ל עפ"י הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הכ"ג ב) "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל וכו' יוצאים עליהן בכלי זיין ג ומחללין עליהן את השבת". (ג) ברמב"ם (הל' מלכים פ"ז הט"ו) "ותהי' כוונתו לקדש את השם בלבד", ולכאורה בנדו"ד רובם ד רחוקים מכל הענין וכו', שהרי רובם לפני יציאתם ה להגן וגם לאחרי זה אינם דתיים, ואיך יכולים לומר "ויבנה לו בית נכון בישראל כו' ויזכה לחיי העולם הבא". ומה גם שברמב"ם שם משמע שהמדובר בסוף

ההלכה - שיחול עליו הברכות - הוא רק באלו שאין להם אפילו לאוין ו. (ד) האם זהו נס מן השמים ז, דלכאורה א"א שהשי"ת יראה נס ע"י מנגדי ה' ח וכו'].

א ) צע"ג בזה - וכמדובר עם הרב י. שי' לפני ההתועדות - דא"כ

1) המלחמות שבין יהושע לשאול - לא הי' במלחמת מצוה (ואולי זהו דיוק רש"י בימי "יהושע" - סוטה מד, רע"ב). 2) עפ"ז לא נת' בש"ס

כלל דין כל מלחמות סוף בית שני - זמן המשנה וכמה מהתנאים

השתתפו בהם. 3) אין להם דין מלחמת מצוה כלל! ועוד . ויל"ע ביוסיפון בקדמוניות ליוסף ב"ג כמדומה שמביא שם שמינו מש[ו]ח מלחמה כו'. וראה סדה"ד ג"א תתכ"ה. ובכל אופן - לא לזה נתכוונתי וכדלהלן . וכמסומן גם במארגן זשורנאל. ויל"ע ברמב"ן (ויחי מט, יוד) בנוגע למלחמת חנוכה.

ב ) הרי בפי' הזכרתי "עסקי תבן וקש או נפשות", היינו הל' ברמב"ם שם, ומפורש בגמרא ובפוסקים שזהו אפילו בזמה"ז (ובחו"ל). וברמב"ם הל' מצוה (אף שאין הכרח דזהו גדר - בכל הפרטים - דמלחמת מצוה דמס' סוטה).

ג ) מלחמה זו היתה מצוה ע"פ תורה (רמב"ם שם), הרי קאי גם ע"ז ל' הרמב"ם "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה" (מלכים ספ"ז - שקאי גם על מלחמה ד"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" - שם רפ"ה .

וראה זכרי' ב, יב . ובכ"מ. - ואין טעם לחלק בהשייכות דהגנה מצר ליחוד השם בין כשמלך בישראל א"ל).

ד ) רובם ולא כולם.

ה ) לפני יציאתם להגן ואולי גם לאחרי זה אינם דתיים, אבל חלק מהם משתנה ומתעורר בעת סכנה מוחשית וכבנדו"ד - וא"כ בשעת מעשה הובטח לו שלא כו' שהרי נלחם מלחמות ה' גו'.

לעוד נקודה עיקרית הובא ענין זה (ע"ד קדימת זבולון לישכר) דהנלחם אפ"ל בו כל ברכות אלו, שלא נזכרו בהמגין עליהם (ועל בנ"י) ע"י ת"ת אף שיכוון ליחוד ה' וכו'.

ו ) להיפך, דברמב"ם "כמשמעו" - ולא כריה"ג.

ז ) ברור שזה דניצולו 2.5 מיליון בנ"י שבאהקת"ו (כולל הישיבות וכו') - נס מן השמים דקדושה וכו'.

באם לאו: 1) למה ועל מה ציוו לומר בווילימס . תהלים?! 2) מה פעלו באמירתם?!

ח ) ד"ר קסטנער הי' כו' ובכ"ז באמצעותו ניצולו כו'. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וישאלו את דייני ירות"ו ההיו נסים. ובפרט את הראב"ד דעדה החרדית הרר"פ שי' עפשטיין . וד"ל. -

ט'שעח
מענה לשאלות ששאל א' הרבנים על דברי רבינו (בהתוועדויות די"ב תמוז - והשבתות שלאח"ז - תשכ"ז) בקשר להנסים שאירעו במלחמת ששת הימים. - נדפס ב"היכל מנחם" ח"א ע' קס, מהעתקת השואל (נוסח השאלה נערך ע"י המו"ל).

הרב י .: אולי הכוונה להרב יאלעס.

ההתוועדות : ראה גם שיחת ש"פ מסעי תשכ"ז, שבה נתבארו בפרטיות הנקודות דלקמן.

בין יהושע לשאול : שהרי שאול הי' מלך, וגם יהושע הי' לו דין מלך (ראה רמב"ם הל' סנהדרין ספי"ח. הל' מלכים פ"א ה"ג), משא"כ בהזמן שבינתיים לא הי' מלך.

דיוק רש"י .. סוטה : ושם: "מלחמות מצוה, כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע".

לא לזה נתכוונתי : לגדר ד"מלחמת מצוה" דמס' סוטה (מלחמת שבעה עממים), כי אם, למלחמה שהיא מצוה ע"פ תורה - להציל את בנ"י מיד צר שבא עליהם,

וכמסומן : ראה גם קטע משיחת ש"פ פנחס י"ד תמוז תשכ"ז, בענין זה (ואולי נדפס שם).

ומפורש בגמרא כו' : ראה עירובין מה, א.

הל' מצוה : "ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא ולצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם וכו'".

שם רפ"ה : "אי זו היא מלחמת מצוה וכו' ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".

זכרי' ב, יב : "הנוגע בכם נוגע בבבת עינו". - ולכן, המלחמה להגן על ישראל היא "על יחוד השם".

שלא כו' : "שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא".

ענין זה : הברכות שזוכים בהם היוצאים למלחמה.

בהמגין .. ת"ת : ראה סנהדרין מט, ב (ובפרש"י): "אילמלא דוד (שהי' עוסק בתורה) לא עשה יואב מלחמה" (זכותו של דוד עומדת לו כו'). - ואעפ"כ, הלומד תורה, אף שיכוין ליחוד ה', לא נזכרו בו כל ברכות אלו (וראה בארוכה שיחת ש"פ פנחס תשכ"ז).

דברמב"ם וכו' : ושם: "מי הירא הירא ורך הלבב, כמשמעו , שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה". ולא כדעת ר' יוסי הגלילי (סוטה מד, סע"א) דקאי על "המתיירא מעבירות שבידו".

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות : ב"ב קלא, רע"א. וש"נ.