Igrot Kodesh · Letter 9383

By the grace of Hashem,

Chol HaMoed Sukkot* 5728,
Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

I received your letter of October 15 and read with pleasure that you hold in high esteem the self-sacrifice for Judaism, to the point of considering it self-evident that Jews should be asked to give their lives, to place themselves in danger along with their wives and children, and to continue doing so after having maintained this attitude for decades, facing every difficulty. This concerns Jews in a certain country[1], in a certain place[2], who are called upon to do what they do, from the moment they have accepted it as their obligation, as an obligation of the first order.

As I see it, the same greatness of self-sacrifice applies — and I would even say more so, since in the other case it involves constraint while here it is done freely[3] — to Jews in this country who, in contrast to those mentioned above, are entirely free to observe the Torah, to do so with no obstacle, no difficulty, no threat — and yet do not always take advantage of this freedom. The true sign of their self-sacrifice lies in their concrete actions, beginning with themselves, their wives, their children, their grandchildren, their relatives, their close friends, their acquaintances. And these actions are precisely those you expect from these Jews in this country — namely, putting on Tefillin*, observing Kashrut*, Shabbat* and the festivals, observing family purity, educating their children so that they are ready to give of themselves in a positive manner, without being subjected to any trial, basing their existence on this approach.

And when children cannot bear to be "told" what behavior to have, when they do not take it strongly enough to heart, it falls to the parents to show self-sacrifice, to intensify their effort and the influence they exert. Indeed, such[4] self-sacrifice is in no way comparable to that of those Jews in that country. I would be happy to hear from you, to learn that you are putting all of this into practice in the broadest way[4] and with all the fitting passion[4].

With my blessing for a joyful festival,

(Due to the sanctity of the festival,
the Rabbi Shlita* did not sign
the present letter)

Notes

[1] Soviet Russia.
[2] In Siberia.
[3] Whereas for the other it is easy to do so.
[4] The Rabbi underlines the words: "such," "broadest," and "passion."

ב״ה ,חול המועד סוכות ,ה׳תשכ״ח

ברוקליו ,נ.י.

שלום וברכה!

בזה הנני מאשר את קבלת מכתבו מה 15-באוקטובר.

שמחתי לקרוא בו עד כמה חזק הוא בהערכתו מסירת-נפש עבור

יהדות ,עד שסבור כי זהו דבר קל לצוות ליהודי למסור את נפשו ,בסכנת

נפשות ממש ,יחד עם האשה והילדים ,לאחר שמסר את נפשו עשרות

שנים בבדידות; שימשיך זאת הלאה.

הדבר נותן לי תקווה ,ותקווה חזקה ,שהוא עצמו ,שנמצא במקום

שבו ניתן להפיץ יהדות ללא כל סכנה ,ולא רק שלא נדרשת מסירת-נפש,

אלא עוד מכבדים בשל כך ,וכותבים בעתונים -הרי ודאי הדבר שאינו נח

ועושה עבור היהדות במלוא ההיקף ,ואינו נותן מנוחה לכל קרוביו ,ידידיו

ומכיריו ,שלא להחמיץ אפילו הזדמנות יחידה להפצת יהדות בחוג

משפחתו הפרטי וגם בסביבה הרחבה; ובזה גם מוסיף ומבאר כי אם הוא

אינו מונע עצמו ומורה לאנשים ונשים וטף לא לנסוע מהמדינה ההיא ,גם

כשמשמעות הדבר היא סכנה להשלח לשנים ארוכות למחוזות קרים ,כפי

שאירע לרבים מהם במשך 50שנה ,ובלבד שיחזיקו שם יהדות -הרי

מכל-שכן וקל-וחומר שלא יתן מנוחה לעצמו ולאחרים מלהפיץ יהדות

כאן ,היכן שכנ״ל.

תקוותי שלא יפרש את הכתוב לעיל בתור רוגז וכיוצא בו ,אלא

הכוונה בכך היא שסוף כל סוף יהודי אמריקה צריכים לתת לעצמם דין-

וחשבון מה נדרש מהם ,ואלו הם מעשים בפועל ,ואכן להתחיל מעצמו,

ומזוגתו וילדיו ונכדיו וקרוביו וידידיו ומכריו .ומעשים היינו מה שהוא

ט׳שפג

מהמדינה ההיא :מדינת רוסיה.

תשב״ ו -תשל״ה

דורש מאותם יהודים באותה מדינה :להניח תפילין ,לשמור כשרות ,שבת

ויום־טוב ,לשמור טהרת המשפחה ,ולחנך את הילדים שיהיו מוכנים

למסור נפשם באופן טוב ,ללא כל נסיונות ,ולהמשיך את חייהם דוקא

בדרך זו.

ואם הילדים לא יסבלו ש״מכתיבים״ להם כיצד להתנהג ולא כל כך

יתחשבו בכך ,שימסרו ההורים את נפשם וימשיכו השתדלותם והשפעתם,

שהרי מסירת-נפש זו אינה מגיעה למסירת-נפשם של היהודים ההם

במדינה ההיא.

אשמח לשמוע ממנו ,שעושה את הנזכר לעיל במלוא המידה ובכל

ההתלהבות שהדבר ראוי לו.

בברכת חג שמח