Igrot Kodesh · Letter 9392

By the grace of Hashem,

4 Cheshvan 5728,
Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

I am replying to your letter of 1/11, in which you briefly describe to me your life, the problems currently facing you due to your desire to continue your studies to a higher university level. In general, regarding the pursuit of your studies, you will surely seek counsel from those who know your character, your aptitudes, and who have knowledge of pedagogy. You tell me that you have been a student, for some time now, at a teacher-training seminary. It is therefore beyond doubt that you can consult one of the members of the administration or the teachers who know you, in accordance with the principle: "salvation comes from the abundance of counselors"[1].

You tell me that you are at times seized by fear. You surely know that this is relatively common at an intermediate age such as yours. It would be good to seek the advice of a doctor who specializes in this area, and then to conform to his directive and prescription. I will conclude by referring to what you write at the beginning of your letter. You tell me that you are not observant, but that you believe in a Higher Existence Who directs the wonders of nature and the life of man.

It is unnecessary to point out that your words contradict each other. How is it conceivable that one who believes, with pure faith, in such an Existence, who regards It as superior and admits that It guides the life of man, could claim that he is not observant? If he is a person who thinks and strives to be consistent in his life, he is obligated to adopt the conclusions that follow from the conception he holds, for life in general and for his own in particular. For it is senseless to affirm simultaneously that there is an Existence guiding the life of man, but that this Existence — to use your formulation — takes no interest whatsoever in man's behavior.

It is not at all logical to think that He Who guides the life of man never indicated how man should live this life[2] — that He, on the contrary, abandoned him to his fate, leaving him to grope and search for his path in life without giving him clear instructions, without even giving him any instruction at all. Is that what guiding life can be called? That would be very surprising!

The immediate conclusion flowing from this faith is that, beyond any doubt, this guiding Existence is the source not only of the details of life, of its obscure and lesser events, but "also" — and even more clearly — of its fundamental elements, which must occupy a central place in the life of man. The believer must therefore set about searching, with the greatest urgency and as quickly as possible, for when such a directive was given to him. For it is quite clear that this directive does not need to be repeated each day anew. It is entirely sufficient to express it once, clearly and before all[3], publicly, in the presence of the largest and broadest crowds. Thenceforth, fathers may communicate this directive to their children and ask them to transmit it in turn to their own. And so it has been, in every generation up to our own.

It is also evident that this Guide did not transmit this directive to a single person — at least not the first time, which was the essential one. For one can always question the words of a man, however great, since he is ultimately only a being of flesh and blood. Now, a teaching is clear only when it leaves no room for the slightest doubt. It must be concluded that this directive was indeed transmitted, at least the first time, to persons belonging to different categories and who, moreover, were numerous. The fact that all received it at the same moment, down to the smallest detail, that it contains within itself all the principles needed to determine the attitude to be adopted in all new situations that may arise thereafter — this precludes doubt, the least doubt.

Someone who has no unreasonable preconceptions in the matter and who conducts a search through the history of all[4] the nations of the earth will find that one single unique event satisfies all of these criteria simultaneously, reporting a directive that was issued in the presence of a large multitude, which received it at the same moment, in the same formulation, with the Injunction to transmit its message to succeeding generations and specifying how to derive the conclusions applicable to new events that may arise thereafter. Only the Revelation at Sinai* fulfills all these conditions at once.

These few lines, few in number given the importance of what is at stake, will surely suffice, all the more so since many books and articles treat all these subjects. I hope you will find them in the library of the teacher-training seminary where you pursue your studies, even if one may observe there that some students, for the time being, are not yet observant.

May Hashem, Who bestows His Providence on each man and each woman, bring it about that you return to your origin and your source, which are those of whoever belongs to our people, the children of Israel — descendants of Avraham, Yitzchak, Yaakov, and descendants of Sarah, Rivka, Rachel, and Leah. You will advance, with certainty, on the path of the Torah, the Torah of life which is eternal, through your daily conduct, in joy and enthusiasm.

With my blessing that you give me good news of all of this,

M. Schneerson,

It would be good to have your Tefillin* examined to verify their conformity with Halacha*. You will take care to wear them every weekday. If you transmit to me the names of all those you mention, specifying the name of their mother, they will be mentioned, at a propitious moment, near the holy tomb of my father-in-law, the Rabbi, whose merit will protect us.

Notes

[1] Proverbs 11:14 and 26:6.
[2] See on this subject the talk of 20 Tevet 5745, in the Sefer Hitvaaduyot* 5745, vol. 2, from p. 1036.
[3] See on this subject letter no. 6876.
[4] The Rabbi underlines the word: "all."

ט'שצב

ב"ה,  ד' חשון, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מ1/11-, בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו, והבעיות שעומדות על הפרק עכשיו בקשר עם שאיפתו להשתלם בלימודיו בדרג אקדמאי גבוה.

ובכלל, בנוגע המשך לימודיו, בודאי יתייעץ עם אלה המכירים תכונות נפשו וכושר קליטתו ויודעים פרק בחינוך, והרי כיון שכותב שתלמיד הוא כמה זמן בסמינר למורים, בודאי יוכל להתייעץ עם מי מחברי ההנהלה או המורים שמכירים אותו, ועל פי הכלל "ותשועה ברוב יועץ".

לכתבו אודות הפחד שנופל עליו לפעמים וכולי, בודאי יודע שתופעה רגילה היא לפי ערך בשנות המעבר כמו בגילו. וכדאי להתייעץ עם רופא במקצוע זה ולשמוע עצתו והוראתו.

ואסיים במה שכותב בתחילת מכתבו שאיננו דתי אבל מאמין שישנו משהו מלמעלה המכוון את נפלאות הטבע וחיי האדם וכולי.

למותר להדגיש הסתירה מני' ובי' בהאמור, כי המאמין באמונה שלימה שישנו משהו ואשר המשהו הוא מלמעלה ואשר המשהו מכוון את חיי האדם, הרי איך זה אפשר שלא יהי' דתי, כיון שהמדובר באיש חושב מחשבות ומשתדל להיות עקבי בחייו, זאת אומרת להתנהג על פי המסקנות מהשקפתו על החיים בכלל ועל חייו שלו בפרט. שהרי אין כל משמעות לומר בבת אחת שישנו משהו המכוון את חיי האדם וביחד עם זה המשהו – כמו שקורא לו – אינו מעונין כלל וכלל איך שיתנהג האדם.

כן אין כל הגיון לומר שהמכוון את חיי האדם לא הורה מעולם לאדם איך להתנהג בחייו, כי אם עזב אותו לנפשו לגשש ולחפש דרכו בחיים מבלי הוראה ברורה, ובלי הוראה כלל. האם לזה כיוון החיים יקרא, אתמה'!

כיון שאמונה האמורה מסקנתה המיידית היא שבודאי המשהו המכוון כיוון לא רק פרטי החיים ומאורעות הקטנים והאפורים שלהם, אלא שכיוון "גם כן" ובהוראה ברורה הנקודות העקריות והמטרות הצריכות להיות עקריות בחיי האדם – הרי על המאמין להתחיל לחפש במרץ הכי גדול ובהקדם האפשרי מתי היתה הוראה כזו. שהרי פשוט שההוראה אינה צריכה לבוא בכל יום מחדש, ודי ומספיק אם באה פעם אחת באופן ברור וגלוי לעיני כל, במעמד ובפומבי הכי מפורסמים ורחבים, כי אז הרי אבות לבנים יספרו ע"ד הוראה האמורה ויצוו לבניהם אחריהם שהם ימסרו לבניהם ע"ד ההוראה האמורה, וכן מדור לדור ועד לדורנו זה.

מובן גם כן שהמכוון האמור לא ימסור הוראה האמורה (בפעם הראשונה – העקרית על כל פנים) לאיש אחד, שהרי אפשר להטיל ספק בדברי איש אפילו הכי נעלה, כיון שסוף סוף בשר ודם הוא. והוראה ברורה ענינה שלא להניח מקום לשום ספק. וזה מכריח לומר ש(בפעם הראשונה על כל פנים) היתה ההוראה, כאמור לעיל, לאנשים מסוגים שונים ובמספר רב גם בכמות, שזה עצמו שכולם קבלו בבת אחת אותה ההוראה לפרטי', ובהוראה נכללו גם הכללים איך להתנהג בענינים המתחדשים לאחרי זה, הרי זה שולל אפשריות של כל ספק וספק-ספקא.

והנה כל אשר אין לו החלטות קדומות אי-שכליות בענין, אם יחפש בדברי הימים של כל עמי העולם ימצא אך ורק מאורע יחידי המתאים לכל התנאים האמורים, זאת אומרת הוראה ברוב עם בבת אחת ובאותו נוסח, בצירוף הצווי למסור עד"ז לדורות הבאים, ובצירוף הוראה איך להסיק מסקנות בנוגע לענינים המתחדשים – והוא אך ורק מעמד הר סיני.

בודאי תספיקינה שורותי המעטות בכמות בערך חשיבות הענין, ובפרט שהאריכו בדבר כמה ספרים ומאמרים, שתקותי שימצא אותם גם בהספרי' של הסמינר למורים בו לומד, אפילו אם תמצא לומר שחלק מהתלמידים אינם דתיים (לעת עתה);

ויהי רצון מה' המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית שיחזור למקורו ושרשו, הם מקור ושורש כל אחד ואחד מעמנו בני ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה, וילך בטח בדרך התורה, תורת חיים, הנצחיית, בהנהגה יום-יומית מתוך שמחה וטוב לבב.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור,

מ. שניאורסאהן

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו שתהיינה כשרות כדין, וידייק בהנחתן בכל יום חול.

כשיודיע השמות של כל אלה, אודותם כותב (בצירוף שם האם שלהם) יזכירום בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.