Igrot Kodesh · Letter 94 — Hashgachah Pratis — The Baal Shem Tov's Doctrine of Divine Providence

[Before 18 Menachem Av 5703 [1]]

You will find here the conceptions of Divine Providence developed by the Sages who preceded the Baal Shem Tov*, and then that of the Baal Shem Tov.

1: The conception of the Baal Shem Tov

Divine Providence governs every detail of a person's existence, but also that of minerals, plants, and animals. Several Chassidic texts at my disposal allow me to establish the definition given by Chassidut*.

In 5696 [2], my father-in-law, the Rebbe said: "Our master, the Baal Shem Tov, specifying the meaning of Divine Providence, indicates that not only does the Creator determine the slightest detail of the movement of every creature, thereby bringing it vitality and existence, but moreover, He inscribes this detail in the global schema of creation. Thus, the movement of a blade of grass occupies a place in the Divine Plan of creation."

First remark: The Tanya gives only a general definition of Divine Providence, emphasizing that heretics contest it, considering it impossible, even if they acknowledge that the world was created from nothing by the Word of Hashem. This is what the context allows us to establish. Another text specifies that, according to these heretics, a causal relationship exists between the Divinity and the world. Now, the effect acts back upon its cause and they conclude from this that Hashem cannot invest Himself in these lower worlds to reveal His Providence there. This would be, for Him, a vertiginous fall and, moreover, would call into question His Unity.

They therefore consider that "Hashem has abandoned the earth" and is no more than "the Lord of lords" [3]. For the same reason, they consider that miracles are impossible.

One must therefore respond to them that, on the contrary, it is certain that Hashem is always present within creation, that He is permanently in its lowest stages.

Second remark: Hashem protects with one eye those who fear Him, or else with His two eyes. One can also imagine that one eye accomplishes what His two eyes cannot. Each eye introduces a specific aspect of this Providence, but does not call into question the detail of what constitutes it. Such is the opinion of the Baal Shem Tov, but not of the Sages who preceded him.

For all, a miracle taking a natural aspect is an elevated form of Providence. This is why one eye alone can be turned toward those who fear Him.

Natural behavior is inferior to the Providence of one eye and can be compared to the situation in which He would close His eyes, which Hashem forbid. This is how one must interpret certain passages of Chassidut.

2: The conception of the Sages prior to the Baal Shem Tov

The Providence of Hashem applies individually to men and globally, to the entire species, for animals and plants.

Thus, the Guide for the Perplexed, after presenting various opinions, says:

"The fifth conception is ours, that is to say that of our Torah, according to which Providence is individual only for men, while it bears upon the species as a whole for animals, and a fortiori for plants. But it does not apply to all men in the same manner. For, the senseless and the wicked are contemptible and comparable to animals."

The Shomer Emunim*, a disciple of Rabbi Moshe Zakuto, writes at the end of his book: "Nothing exists by chance, without the intervention of Divine Providence, as it is said 'I will follow them in what happens to them.' Thus, what seems to be chance is, in reality, a divine manifestation, for everything emanates from His Providence. Nevertheless, differences exist between the forms of this Providence, as the Sages of the Kabbalah* explain. And the creatures that have no accomplishments, that is to say animals, plants, and minerals, benefit from this Providence through the intermediary of the stars assigned to them, which watch over their species as a whole.

In contrast, Hashem does not specify His Providence to the point where it could determine whether a particular ox should live or die. Providence cannot take into account such details regarding animals and, a fortiori, plants and minerals. Indeed, it is only their species as a whole that occupies a place in creation. Providence therefore cannot apply specifically to each being.

One can conclude from this that chance decides what happens to each being within a species. All of this is not decided by Hashem, unless something resulting from it concerns the protection of man. Thus, Hashem does not decide that a particular fish must die and another must live. He decides, on the other hand, that a particular man must find something to eat. Similarly, the Providence over man also decides what will happen to his animals, for example whether his ox should grow fat, whether his jug should break."

The example of fish given here is taken up by the Tanya: "If a man, endowed with free will, curses him, that person will be punished for having made bad use of his free will. Despite this, the one who suffers the affront must know that it has already been decided Above and that Hashem has many means of accomplishing what He desires."

The Sefer Elima Rabbati*, of Rabbi Moshe Cordovero*, says: "A believer must not imagine that any action, important or negligible, could be the result of chance, which Hashem forbid. All of this comes from Divine Providence and in no way from the intermediate levels that are the angels, the celestial thrones, or the Sefirot*, which Hashem forbid. Hashem decides all of this."

Then, he details the different aspects of Divine Providence, as does the Shomer Emunim, previously cited.

There is therefore a contradiction between the beginning of the words of Rabbi Moshe Cordovero and of the Shomer Emunim, affirming that nothing is the result of chance, and their conclusion, according to which the details concerning the animal kingdom are left to chance.

Nevertheless, one can resolve this difficulty based on the statement of the Shomer Emunim, according to which chance is also of divine origin, for everything comes from Him.

The Rambam* also says: "Know that Hashem does everything as He sees fit, even though we are masters of our actions. How is this so? Just as the Creator willed that, by nature, fire and air rise upward, He also desired that man have free will and be master of his actions."

The Tosafot* also say: "This does not depend on Hashem, for He does not wish to modify the circumvolution of the stars."

* * *

One must know that, according to these opinions, there is no Divine Providence for animals, plants, and minerals. Nevertheless, Hashem has full knowledge of the slightest detail of what happens in creation.

Thus, the Ikkarim* says: "Hashem necessarily has knowledge of what exists and what is done in the world. The slightest detail, small or great, is known to Him. But He does not accord His Providence to it. These creatures will therefore not be rewarded or punished for their actions.

However, Hashem is aware of what happens to them, since these beings are an integral part of the entirety of creation and belong to a particular species."

* * *

One cannot ask, according to this conception, whether there exists a detail relating to animals, plants, or minerals that has no bearing on man, although everything exists for him, as the Rambam says in the introduction to his commentary on the Mishnah.

Indeed, according to this opinion and, in my humble opinion, according to that of the Baal Shem Tov as well, while it is true that the entire world was created for man, this statement must be understood only for animals, plants, and minerals considered as a whole, as well as for events in their totality. But one cannot think that the fall of a specific leaf into the sea, for example, concerns a particular man.

The Rambam, in his introduction to the commentary on the Mishnah, cites the statement of Ben Zoma, according to which: "Blessed is He who created all this to serve me." This does not mean that each thing was specifically created for Ben Zoma. Similarly, the Likkutei Torah* distinguishes an essential aspect and an accessory one in the creation of animals.

3.

Some clarifications must be given on the conceptions of the Sages prior to the Baal Shem Tov:

A) Does Providence for men also apply to the wicked, to non-Jews, to the senseless, or only to virtuous Jews?

The Guide for the Perplexed, previously cited, considers that it does not concern the senseless and the wicked for, according to him, Providence requires intellectual adherence.

One can conclude, according to his opinion, that the withdrawal of Providence from the wicked person is not a punishment or a provoked phenomenon, but indeed a natural situation.

The Ramban* seems to be of the same opinion, who says: "His Providence, in this lower world, bears upon global situations. It also concerns men, until they give up their soul. But Hashem endeavors to protect more particularly those who are faithful to Him."

The Derech Chaim* says: "The opinion of the Rambam is challenged based on the verses 'Your eyes are attentive to everything that happens to men' and 'He creates their heart together.' Concerning the actions of the wicked, it is said 'Can a man hide from Me?', even when he is seized by a spirit of folly and becomes like an animal. In fact, He accords His Providence to the righteous with kindness and to the wicked with severity."

One can question this interpretation. How can one find it in the words of the Guide for the Perplexed?

The Kehillat Yaakov, in the article "Providence," which cites the opinion of the Ramban and that of the Bechaye, distinguishes two forms of Providence: that which observes, applying to all beings and always identical, including among non-Jews, and that which protects, concerning only the righteous.

According to the Elima and the Shomer Emunim, Hashem removes His Providence from the wicked. Then, it is indeed a provoked event and not a natural one. One can question this. Does it not say there that "the Providence of Hashem concerns man in the slightest detail" and then "the tenth form of Providence is that which intervenes when Hashem veils His face. He thus abandons the one who has committed a sin to the laws of nature. The image of the spring will help understand this. The one who does not wish to make the effort to climb to where it is found will have to drink the dirty waters that are carried downstream by the river."

B) Are animals and plants excluded from Divine Providence, or does a star designated for the entire species also protect them?

For the Guide for the Perplexed, the Elima, the Shomer Emunim, it is clear that the details concerning animals, plants, and minerals are purely the result of chance, that Hashem does not concern Himself with them.

But the Kehillat Yaakov questions the opinion of the Ramban, based on a passage from the Yerushalmi* according to which Rabbi Shimon Bar Yochai said: "A bird could not be caught without the intervention of Hashem. How much more is this the case concerning men."

Remark: One can ask why Rabbi Shimon had to observe a bird to deduce that men benefit from Divine Providence, when so many verses allow this to be established. In fact, he emphasizes here that Providence is maintained even in a case of danger. Then, if the bird is not certain to be captured, how much more is this the case for man.

Certainly, it is said that one does not have the right to expose oneself to danger, but perhaps this refers to one who has no other option. Rabbi Shimon, for example, was in the cave and he could not know when the decree would be annulled and the danger removed, to the point that the skin of his body became covered with sores. This is in no way comparable to suddenly falling into a trap.

And one cannot think, as the Radal advances, that even if Providence does not concern animals, this case is particular since the hunter can only appropriate the bird in this manner. Indeed, why should he kill this specific bird rather than another, as the Elima and the Shomer Emunim point out? Moreover, why does Rabbi Shimon deduce the situation of man by considering that of the bird, rather than taking into account the material sustenance of the hunter?

The explanation therefore involves the star that is at the origin of the details concerning animals. For now, I have not seen anyone else who develops the same opinion.

C) According to the Sages of the Kabbalah previously cited, taking into account the fact that some reincarnate into animals, plants, or minerals, one must conclude that Divine Providence also exists for these categories.

4: Are there researchers and Sages of Israel, prior to the Baal Shem Tov, who consider that Divine Providence also applies to minerals, plants, and animals?

The Chinuch* writes: "Some consider that Divine Providence applies to everything that happens in the world. Thus, a leaf does not fall from a tree except by the decision of Hashem. Reason does not easily accommodate such a conception. Others, impious people, consider that Hashem does not accord His Providence to the world at all. Those who have true faith think that Hashem watches over animal species in their totality. This is what the Great Ones of our people affirm."

Thus, in his time, no one among those who have true faith, that is to say children of Israel, adopted the first conception he mentions.

The Shomer Emunim, previously cited, explains Divine Providence also according to the opinion of the Sages of the Kabbalah and one can conclude that they themselves do not adopt this conception.

* * *

Some did not address this question, did not consider that there was matter for research on this subject. Based on the simple meaning of the verses, they therefore considered that Divine Providence also applied to minerals, plants, and animals. One cannot, however, count them among the various conceptions mentioned here, even if, after the revelation of the teaching of the Baal Shem Tov, it turned out that they were right.

An example will prove this. The Rambam says that: "A sin is committed inadvertently only if it is based on the opinion of a sage or a disciple capable of teaching who made an error. In contrast, if he was ignorant (regarding the question submitted to him, even if he is erudite in other areas), one is acquitted regarding this sin, for his knowledge of the prohibition is not a certainty and he himself acted inadvertently, just as those who came to consult him."

What has just been said is evidently different from the following passage of the Tanya: "All Jews have faith... a pure faith."

* * *

The fourth conception of Providence mentioned by the Guide for the Perplexed is the following. It concerns everything that exists, including minerals, plants, and animals. It follows that, in the World to Come, animals will receive a reward because they suffered or died in this world.

He concludes: "Our faith (perhaps one should say our people) has never retained this notion of reward for animals. The Sages of the Talmud make no mention of it at all. But some among the later Geonim* learned of it through the philosophers and accepted it." The Rambam, on the other hand, rejects this conception.

Is this the conception of the Baal Shem Tov, when it results in a reward that animals would receive in the World to Come? Chassidut establishes that only men, endowed with free will, will be rewarded.

Even if one defines the reward spoken of by the Guide for the Perplexed as compensation for sufferings endured in this world, why not say the same for plants and minerals, if they are cut or destroyed before their time? And one is capable of determining this time, since there is a prohibition against damaging and wasting them. In such a case, is there not suffering and death for the soul of the plant or mineral? And the Likkutei Torah speaks only of liberating the spark of holiness imprisoned in the material object, but not of attributing a reward to it.

Certainly, this explanation of the Likkutei Torah allows one to understand why a particular animal must die. But this does not mean that it receives, in addition, a reward. One must therefore question this.

5: If creation is renewed at every instant, as the Baal Shem Tov deduces from the verse "Hashem, Your Word stands forever in the heavens," it follows that Divine Providence indeed concerns every being.

One must conclude from this that those who deny the application of Divine Providence to minerals, plants, and animals also do not accept the idea of creation being renewed at every instant.

Those who interpret the Tzimtzum* literally [4] will undoubtedly reject the idea of a renewal at every instant of creation and of a Creative Force permanently animating matter. Conversely, there are different ways to establish that those who do not recognize the existence of Divine Providence for minerals, plants, and animals think, despite this, that creation is renewed at every instant. And the Shomer Emunim, who is one of them, considers moreover that the Tzimtzum should not be interpreted literally.

Nevertheless, nothing requires us to say that the sages previously cited reject the analysis of the Baal Shem Tov showing the permanent Presence of Hashem within creation, even if they do not say it clearly in their books. One can prove it in the following manner:

A) Those who deny the application of Divine Providence to minerals, plants, and animals nevertheless acknowledge that He has knowledge of the slightest event involving them. This is what the Ikkarim, previously cited, establishes. Therefore, why not say the same about the Creative Force that is within matter?

B) The permanent presence of the Word of Hashem in creation has the effect of renewing it at every instant. But all agree that at the first instant, the Word of creation was pronounced by Hashem, just as He breathes a soul into the newborn child. According to the Rambam, however, the animal that is born receives a soul by an effect of chance and not by Divine Providence.

C) The permanent presence of the Word of Hashem in creation does not contravene the free will granted to man. Indeed, the Creator willed to have man's choice intervene in this matter. Similarly, one can consider that the vitality of minerals, plants, and animals was transmitted to the stars responsible for the different species.

Obviously, this does not mean that these stars have free will, or that their intervention is a natural phenomenon or the result of chance. Indeed, the permanent presence of the Word of Hashem eliminates the difference between all these situations.

D) Chassidut allows one to establish clearly that creation and Divine Providence are two different levels. Providence presupposes an evolution. It justifies reward and punishment, confers knowledge of what has already happened. Creation and existence, on the other hand, imply an appearance from nothing, which only Hashem can accomplish. The perpetuation of the existent comes from the Light that surrounds the worlds, but is revealed here below thanks to that which penetrates the worlds. The Pelach HaRimon* also specifies the difference between creation and Providence.

The Rebbe Rashab* explained in 5663 [5] that the Providence over a creature is at the origin of its existence. He refers to chapter 48 of the Tanya, although that chapter speaks only of knowledge. But other texts establish a link between Providence and knowledge. Indeed, one distinguishes general vitality from specific vitality, the Light that surrounds the worlds from the Light that penetrates them. Similarly, there is a general Providence, in relation to which all creatures are identical, and another that highlights the superiority of Israel over the nations. It is appropriate to deepen this analysis.

צד

[לפני י"ח מנ"א תש " ג ]

השגחה פרטית

מבואר בזה שיטות שונות בהשגחה-פרטית

מחכמי ישראל עד הבעש"ט ושיטת הבעש"ט

א

שיטת הבעש " ט :

השגח"פ בכל פרט ופרט ממאורעות האדם וגם הדצ " ח . ומובאה שיטה זו בדא"ח אשר תחת ידי : ד"ח שער התשובה פ"ט, ד"ה את ד' האמרת, רע"ח. ד"ה הטה אלקי, תרצ"ד. לקו"ד י"ט כסלו תרצ"ד אות ג-ד.

מוסיף על כל הנ"ל בד"ה על כן יאמרו תרצ"ו, שכ': "ענין השגח"פ שמבאר מורנו הבעש"ט, דלא זו לבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגח"פ מהבורא ית', והשגח"פ הלזו היא חיות הנברא וקיומו, אלא דעוד זאת דתנועה פרטית דנברא פרטי הרי יש לה יחס כללי לכללות כוונת הבריאה... תנועה אחת של דשא פרטי משלים הכוונה העליונה בענין הבריאה".

הערה א . המדובר ע"ד השגח"פ בשהיחוה"א רפ"ב ואגה"ק סכ"ה, היינו ענין ההשגח"פ בכלל שיש מינים כופרים בזה, וגם באפשריותה - אף שמודים שכל הבריאה היא בדבר ד' מאין ליש, כדמוכח מהתשובה שם - ומבוארת שיטתם במק"א דס"ל דהבריאה היתה בדרך השתלשלות עו"ע, שכל עלול פועל שינוי בהעילה, ולכן אי אפ"ל שמלובש ומשגיח גם בעולמות השפלים (לקו"ת ד"ה ששים המה השני, ס"ב) שזהו השפלה, וגם יפעול רבוי (תו"א רד"ה ארדה נא). ולכן לדעתם עכצ"ל עזב ד' את הארץ, והוא רק אלקא דאלקיא.

ומטעם זה גופא כופרים גם באפשריות ענין הנסים (תו"א ד"ה ואלה שמות).

ותשובתם - דאדרבה מוכרח לומר דכח המהוה עומד תמיד בדבר המתהווה, וא"כ נמצא הוא תמיד גם בעולמות התחתונים. (ועיין פלח הרמון לר"ה פאריטשער ד"ה ארדה נא ס"ב בזה).

הערה ב . ההשגחות בעין א' אל יראיו, בב' עינים, בעין א' שלמע' מהשגחת ב' עינים (לקו"ת סד"ה כי תשמע בקול ועוד) חלוקים באופן ההשגחה אבל לא בפרטיותה (לשיטת הבעש"ט, משא"כ לשיטות שקדמוהו). ולא עוד אלא שכולם מדרי' נעלות בהשגחה עכ"פ נס מלובש בטבע - ולכן גם בעין א' הוא דוקא ליראיו. - והנהגת הטבע היא למטה מהשגחת עין א' והוא, כביכול, בקשו לסמותה דב"ר פמ"ב. וכמבואר כ"ז באוה"ת ד"ה אשר יאמר היום. ועל כרחך צריך לפרש כן גם בד"ה הטה אלקי בהקוה"ק אדר תש"ב, ובשאר המקומות.

ב

שיטת חכמי ישראל עד הבעש " ט :

השגח"פ על כאו"א מבנ"א והשגחה כללית, על המין , בחי וצומח.

וז"ל במו"נ ח"ג (פי"ז), אחרי שמנה כמה דעות בענין ההשגחה:

"והדעת החמישי והוא דעתנו ר"ל תורתנו.. שההשגחה האלקית באישי מין האדם לבד.. אבל שאר בע"ח וכן כ"ש הצמחים.. השגחה מינית לא אישית.. (פי"ח) ולא תהי' א"כ ההשגחה האלקית בבנ"א כולם בשוה.. הסכלים הממרים.. ענינם נבזה וסודרו בסדר שאר אישי מיני בע"ח נמשל כבהמות נדמו".

ובשומר אמונים (לתלמידו של הרמ"ז, נזכר בשרש מצות התפלה סעיף לד) בסופו כתב: אין שום דבר הווה במקרה בלתי כוונה והשגחה אלקית, כדכתיב והלכתי עמכם בקרי, הרי שאפי' מדרי' המקרה מיוחסת לו ית', כי הכל מאתו בהשגח"פ. ואמנם פרטי ההשגחות... כפי מה שמצאתים בס' המקובלים ובפרט בס' אלימה, מיני הנבראים שבעוה"ז שאינם בעלי גמול והם ג' סוגים בע"ח צומח ודומם.. השגחתם הוא ע"י השרים המופקדים על כל אחד מהמינים.. להשפיע על כללות המין.. אמנם השגח"פ כגון אם יחי' שור זה או ימות.. אין כח בשר העליון להשגיח בזה, וכל הבע"ח וכ"ש הצו"ד לא יושגחו על פרטי ענינים כאלו, לפי שהמכוון מהם יושג במיניהם לבד, ואין צורך שתהי' ההשגחה על אישיהם, ולכן כל ענין אישיהם הוא במקרה גמור ולא בגזירת השי"ת, זולת אם יגיע מזה איזה ענין אל השגחת האדם... ולא שגזר השי"ת על אלו הדגים שימותו או שיחיו...

אבל גזר על האדם הזה מזונו ופרנסתו... ועד"ז נמצאת השגחה לאדם בבע"ח שלו כגון אם ישמין שורו... אם תשבר כדו, עכ"ל. - (ונמצא דוגמא, לזה שכ' בדגים, באגה"ק סכ"ה וז"ל: ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו... ומתחייב על רוע בחירתו אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום. וברמב"ם ספ"ו מהל' תשובה הוא כנדו"ד ממש) -

ומה שהביא מס' אלימה, הוא בס' אלימה רבתי להרמ"ק שכתב שם - (עין כל תמר ה' פ"א) - וז"ל: אין לעלות בדעת שום מאמין שימצא שום פעולה קטנה או גדולה שיהי' ע"ד מקרה ח"ו, אלא הכל בהשגחה עליונה ולא השגחה מהכחות המחודשים בין מלאכים או כסאות או ספי' ח"ו, אלא הכל בסוד השגחת הא"ס כו'.

והולך ומבאר פרטי ההשגח"פ כנ"ל בשומר אמונים.

והנה ליישב הסתירה מרישא דדברי הרמ"ק והשו"א שכ' שאין דבר במקרה, לסיפא שכ' דענין אישי הבע"ח הוא במקרה גמור, י"ל שלתרץ זה אמר בשו"א שאפי' מדרי' המקרה מיחסה לו ית', כי הכל מאתו בהשגח"פ.

ועיג"כ ברמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ד שכ': "דע שהכל כחפצו יעשה, ואע"פ שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למע'... ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו". ובאריכות יותר קצת בפ"ח משמונה פרקים.

ולהעיר מתוד"ה הכל (נדה טז, ב) "ואין זה בידי שמים כי אין הק' רוצה לשנות הילוך המזלות".

* * *

וזאת למודעי דגם לדעות הנ"ל דוקא השגח"פ אין בדצ"ח, אבל יודע הוא כל הפרטים ופרטי פרטיות, וכמ"ש בעיקרים מ"ד פ"ז וז"ל: בהכרח להיות ידיעתו מקפת בכל הנמצא והנעשה בעולם ולא יפלא ממנו כל דבר קטן או גדול, אבל לא ישגיח בהם (בבע"ח) לתת גמול ועונש על כל מעשיהם, אלא שישגיח בפרטיהם במה שהם חלקי הכלל ולשמור המין לא זולת זה.

* * *

ואין להקשות דאיך אפשר - גם לשיטה זו - שיהי' ענין בדצ"ח שאינו נוגע לאדם, כיון שכולם לא נמצאו אלא בשביל האדם, וכמו שהאריך הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ,

דפשיטא (דלשיטה זו עכ"פ, וברור, לפענ"ד, שגם לשיטת הבעש"ט בהשגח"פ כן הוא) דהא דארז"ל (ברכות ו, ב) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, היינו בכללות מיני דצ"ח ובכללות המאורעות, אבל אין לומר דאופן נפילת עלה פרטי הנמצא בירכתי הים נוגע לאדם זה, וכמו שאין כוונת הרמב"ם לפרש מאמר בן זומא (שהביא שם בהקדמתו) ברוך שברא כל אלה לשרתני, שהי' נוגע לב"ז כל הפרטים שהיו בהעולים לחוג. ועיין בלקו"ת סד"ה ושמתי כדכד השני, שבכלל מזכיר טפל ועיקר בבריאת הבע"ח.

ג

והנה בשיטת חכמי ישראל שקודם הבעש"ט, יש לברר:

א) בענין ההשגח"פ בבנ"א, אם היא גם ברשעים, או"ה, סכלים, או רק בבנ"י הצדיקים.

והנה דעת המו"נ הובא לעיל (ועייג"כ מו"נ ח"ג פנ"א) שאינה בסכלים ורשעים, כי ההשגחה היא לפי הדביקות בשכל.

ולפ"ז למדנו ג"כ, דלשיטתו אין הסרת ההשגח"פ ברשע עונש וענין סגוליי, אלא ענין טבעי.

ולכאורה כ"מ דעת הרמב"ן (בראשית יח, יט) שכ' "השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים, וגם בנ"א מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם, אבל בחסידיו ישים אליו לבו לדעת אותו בפרט כו'".

ועיין בדרך חיים שער התשובה ס"ט שכ': שקוראים תגר על הרמב"ם דהא כתיב עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א גו' וכן היוצר יחד לבם גו' דהיינו למעשה הרשעים כמו דכתיב היסתר איש גו' אע"פ שנכנס בו רוח שטות כבהמה ממש אלא הענין הוא..

לצדיקים משגיח בחסד וטוב ולרשעים במדה"ד כו', עכ"ל.

וצ"ע, לדכוותי', איך ליישב זה בל' המו"נ -

ובקה"י מע' השגחה הביא דעת הרמב"ן (הנ"ל) והבחיי, דהשגח"פ מתחלקת לב': א) להשגיח במעשיו. וזהו בכאו"א וגם באומות, ב) להגן מן המקרים, וזהו רק בצדיקים.

ודעת האלימה (שם פל"ו) ושו"א אם הסרת ההשגח"פ ברשע הוא עונש סגוליי או טבעי, צ"ע. כי בראש דבריו כתב: "כל א' מהם (מבנ"א) מושגח מהשי"ת בתכלית הפרטיות" ומסיים: "ההשגחה העשירית היא הסתר פנים מאת השי"ת, כי מחמת עונו עזבו ד' אל הטבע וההזדמן... והוא משל אל מעין הנובע מים... מי שלא ירצה לעלות למעלה במקורו של המעין ישתה מן המים העכורים (שהם בסופו)".

ב) בצו"ח אם אין כלל השגח"פ, או ששר ומזל הממונה על המין משגיח גם בפרטיות.

והנה במו"נ אלימה, שו"א וכו' כתבו בפי ' שהפרטים בדצ"ח הם במקרה גמור ואין כח בשר כו' וכנ"ל.

אבל בקה"י (הנ"ל) מקשה אדעת הרמב"ן מירוש' (שביעית פ"ט ה"א, ואיתא ג"כ בב"ר פע"ט ועוד) דאמר רשב"י צפור מבלעדי שמיא לא מתצדא עאכו"כ נפש דב"נ.

הערה . לכאורה אינו מובן כלל מה נתחדש לרשב"י ע"י הב"ק דצפור, הרי כמה כתובים מעידים על השגח"פ בבנ"א. וי"ל דקמ"ל דגם במקום סכנה כן הוא ואינו מוכרח שיתפס, וק"ו מהציפור, שג"כ הי' במקום סכנה מהציד. והא דאל יעמוד אדם במקום סכנה (שבת לב, א) אולי י"ל דשאני הכי דלית לי' ברירה, דא"א להשאר כל ימי הגזירה, שא"י מתי תבטל, במערה, וגם בשרו העלה חלודה. ולכן לא דמי ג"כ לצנים ופחים (כתובות לב, א).

- (ואין לומר - כמ"ש בחידושי הרד"ל - שאף את"ל דאין השגח"פ בבע"ח שאני הכא שהרווחת הציד תלוי בזה: א) דא"כ אין שייך לומר שיוצא ב"ק על צפור פרטי זה שיהא ניצוד א"ל, וכמ"ש באלימה ושו"א הנ"ל, ב) דא"כ לא הו"ל לרשב"י לעשות הק"ו מצפור לב"נ, אלא מהרוחת פרנסה לנפש דב"נ) -

ומתרץ דהיינו מהשר, והשר משגיח גם על הפרטים.

ולא מצאתי חבר לדעתו, לע"ע.

ג) להמקובלים הנ"ל כיון דבענין הגלגול יש שמתגלגלים בדצ"ח, לכאו' ברור שבדצ"ח כאלו יש בהם השגח"פ.

ד.

אם נמצא מחוקרי ישראל וחכמיהם - שקודם

הבעש"ט - המחזיקים בשיטת השגח"פ גם בדצ"ח .

הנה בחנוך מצוה קס"ט כתב וז"ל: "יש כתות בנ"א יחשבו, כי השגחת השי"ת על כל עניני עולם... בנפול עלה אחד מן אילן הוא גזר עליו שיפול... וזה דעת רחוק הרבה מן השכל, ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו... והוא דעת הכופרים, ובעלי דת האמתיים מאמינים שהשגחתו ב"ה על כל מיני בע"ח בכלל... וכן קבלנו מגדולינו כו'".

משמע דמבעלי דת האמתיים, דהיינו בנ"י, לא נמצא בימיו מחזיקים בדעת כת הא'.

ומל' שו"א (הובא לעיל) שמבאר ענין השגח"פ "ע"פ מה שמצא גם בס' המקובלים", משמע שגם בס' קבלה לא נמצא.

* * *

ומובן שדעת אלו שלא התעסקו בשאלה זו, לא ידעו שיש מקום לחקור בזה וסברות לכאן ולכאן, ובהלכם אחרי פשוטי הכתובים מרגלא בפומייהו מסל"ת דהשגח"פ בדצ"ח, אין דעות אלו נכנסים למנין השיטות, אף שע"פ הבירור לאחר זמן, כשנתגלה אור הבעש"ט, נודע שכיוונו אל האמת.

דוגמא לדבר: מ"ש ברמב"ם (שגגות פי"ג ה"ה) "בד"א כשהי' זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה, אבל אם הי' ע"ה (ומובן שהכונה ע"ה בהלכה זו, ואין נפ"מ אם הוא חכם בהלכות אחרות) ה"ז פטור, שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם ".

ובנקל יש לחלק בין הנ"ל להא דסש"ב פמ"ב שכ': והנה כדי להשכיל כו' אך כל ישראל מאמינים כו'. ועד"ז באגה"ק סכ"ה: וגם היא אמונה פשוטה כו'.

* * *

והנה במו"נ (ח"ג פי"ז) ביאר דעת הרביעי - לפי הסדר שם - בהשגחה, שהיא בכל הנמצאות - גם בדצ"ח - וזה מכריח לשיטה זו, שיגיע גמול בעוה"ב גם לבע"ח, בעד מה שקרה להם יסורין ומיתה בעוה"ז, כיון דכל דרכיו משפט. ומסיים: אמנם ענין זה הגמול לבע"ח שאינו מדבר לא נשמע כלל באמונתינו (אולי צ"ל "באומתנו") לפנים וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל אבל קצת האחרונים מן הגאונים ז"ל כאשר שמעוהו מכת המעתזילה (כת הפילוסופים) ישר (שיטה זו דגמול לבע"ח) בעיניהם והאמינוהו (והרמב"ם דוחה דעה זו).

וצ"ע אם זהו מכוון לשיטת הבעש"ט, כיון דלשיטה זו מוכרח ענין הגמול לבע"ח בעוה"ב, וע"פ המבואר בדא"ח, ענין השכר אינו שייך כ"א בבנ"א בעלי בחירה.

ואף אם נחלק בין שכר וגמול שבמו"נ שם, שהוא רק תשלום כנגד היסורין שסבלו, ונאמר שזהו בדוגמת מ"ש בלקו"ת סד"ה ושמתי כדכד השני בענין התועלת ותיקון הסוס - א"כ הו"ל להגאונים לומר ענין זה גם בצומח ודומם ולא רק בחי. שאם נקצץ הצומח או נאבד הדומם קודם זמנו (וידוע שהוא קודם זמנו אם הוא באופן דעובר אבל תשחית) ה"ז יסורים ומיתה לנפש הצומחת והדוממת. ועוד שבלקו"ת קאי בעלית ניצוץ הקדושה, ואינו ענין לגמול בעד היסורים.

ואף שע"י המבואר בלקו"ת מתורצת הקושיא, לשיטה הנ"ל, מפני מה יש יסורין ומיתה לבע"ח פרטי זה, בכל זה ענין אחר הוא ולא ענין הגמול. וצ"ע.

ה.

אם הענין דהתהוות היא בכל רגע - וכפי' הבעש"ט בלעולם ד' דברך נצב - מכריח הענין דהשגח"פ בכל נברא ,

ואז עכצ"ל דכהנ"ל דס"ל דאין השגח"פ בדצ"ח, חולקים גם בענין ההתהוות בכל רגע.

והנה - אף שאלו שתפסו ענין הצמצום כפשוטו, לכאורה ברור שיחלוקו על הא דההתהוות היא בכל רגע וכח הפועל צ"ל תמיד בנפעל - אבל יש להביא כמה ראיות, דהאומרים דאין השגח"פ בדצ"ח (ובעל שו"א שהוא מכללם, ס"ל דאין ענין הצמצום כפשוטו, כמש"כ באריכות בויכוח ב' סל"ה) אפשר שיחזיקו בשיטה דההתהוות היא בכל רגע. וכל גדולי ישראל הנ"ל אין הכרח כלל לומר דחולקים על שיטת הבעש"ט בענין דדברך נצב, אף שלא פירשו הדבר באר היטב בספריהם, והראיות:

א) גם הסוברים דאין השגח"פ בדצ"ח ס"ל דידיעתו ית' הוא בכל מאורע פרטי בדצ"ח, וכנ"ל בשם העיקרים. וא"כ גם בכח המהווה יאמרו כן, דמאי שנא.

ב) החידוש בדברך נצב הוא, שבכל רגע ההתהוות מחדש. אבל לכ " ע ברגע הראשון - וכמו בעת לידת ולד - הטלת נשמה- הוא ע"י דבר ה'. ולשיטת הרמב"ם וכו' לידת ולד בהמה וכו' אינו בהשגח"פ כ"א במקרה.

ג) כמו דאין סתירה מבחירה חפשית של האדם לענין דדברך נצב, ואומרים (כנ"ל מרמב"ם הל' תשובה) שחפץ היוצר לתת זה לרשות האדם, כמו"כ נאמר שחיות השייך לדצ"ח ניתן לשר ומזל הממונה על מין זה מדצ"ח.

- (ופשיטא שאין הכוונה כאן לומר, שיש להם בחירה חפשית. עיין תניא רפל"ט, לקו"ת ביאור והניף ס"ג, כבוד מל' תר"ס) - או שזה נתלבש בחוקי טבע או גם שנמסר למקרה בעלמא - (וכנ"ל בל' השו"א) - כי מצד ענין דדברך נצב כל אלו שווים הם.

ד) ע"פ המבואר בדא"ח, לכאורה ברור, דענין ההתהוות וענין ההשגח"פ הם במדרי' שונות. והשגח"פ ענינה שינוים ותלוי' בשכר ועונש, ידיעה שלאחר המעשה ד"ת. משא"כ התהוות וקיום הדבר, ענינה התהוות מאין ליש שרק הוא לבדו בכחו ויכלתו כו', קיום הישנות, סוכ"ע, אלא שבא ע"י ממכ"ע כו'. ועיין בפלח הרמון ד"ה ארדה נא ס"ט מ"ש בהפרש שבין ענין ההתהוות וענין ההשגחה.

והנה בסיום המשך ר"ה רס"ג כ' שההשגחה שעל הנברא זהו חיותו, ומציין לסש"ב פמ"ח (אף ששם לא נזכר אלא הל' ידיעה. ולהעיר מתו"א ד"ה ארדה נא דגם שם משמע דהשגחה וידיעה שייכים זל"ז וז"לז), וכמו שיש חיות כללי ופרטי, מסוכ"ע וממכ"ע, כן יש השגחה כללית, שבזה כל הנבראים שווים, והשגח"פ שבה בנ"י במעלה לגבי או"ה וכו'.

(עיג"כ ד"ה ע"כ יאמרו תרצ"ו הובא הל' בתחילת רשימה זו). ויל"ע בזה ולהשוות ב' המאמרים.

צד
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 277 והוגהה ע"פ העתק המזכירות. והיא אל ה"ר משה דובער רבקין. היא נכתבה בלי תאריך, והתאריך הניתן בזה הוא ע"פ מכתב אישור מה"ר מדב"ר הנ"ל, המתחיל: אור ליום ה' עקב תשג"ה ידי"נ הרה"ג הרה"ח חדב"נ הרמ"ש שליט"א שלום וברכה! קריתי ושניתי ושלשתי ורבעתי את אשר רשם כת"ר בענין השגח"פ וראיתי את אשר הפליא והגדיל בבקיאות והעמיק והרחיב כיד ה' הטובה עליו.