Igrot Kodesh · Letter 9411

By the grace of Hashem,

17 Kislev* 5728,
Brooklyn, New York,

To student Dorit Walman, New Haven,

I bless you and greet you,

I am writing in response to your question regarding Rashi*'s commentary on Parshat Bereishit*, which you have studied[1]. First of all, I was pleased to see that you study with consistency and depth, that you wish to fully understand what you learn. No doubt you exercise a similar influence in your home and in your class.

Your question is as follows. Commenting on the verse[3]: "And Chanoch* walked before Hashem," Rashi* says: "He was a righteous man, but of fickle mind and capable of acting wrongfully. Therefore, the Holy One Blessed Be He hastened to remove him and caused him to die before his time." You wonder whether, by causing him to die before he committed the sin, Hashem had not deprived him of his free will[4] and of the struggle between the good and evil inclinations. Moreover, why was this specifically the case for Chanoch* and not for other people? Third, how to understand the explanation given by your teacher, according to which Chanoch*, subsequently, became an angel[4], based on this commentary of Rashi* according to which he was of fickle mind.

I write briefly, because you wrote to me and thereby gave me satisfaction. You will therefore verify the details with your teacher, who will provide all the necessary clarifications.

We are between the liberation of the Admor HaEmtzai* on 10 Kislev* and that of the Admor HaZaken* on 19 Kislev*, and you surely know what transpired at that time. You have certainly heard from your teacher that one commemorates these events so that concrete action may result, in the spirit of those whose deliverance we celebrate. May Hashem therefore cause that one advance, add, and illuminate, as taught by the approaching days of Chanukah*[9]. With my blessing,

M. Schneerson,

Notes

[1] See Likutei Sichot*, vol. 10, p. 189.
[2] See Zohar*, vol. 2, p. 162b.
[3] Bereishit* 5, 24.
[4] See Zohar*, vol. 1, pp. 37b and 56b.
[5] See also, in this connection, Likutei Sichot*, vol. 15, p. 86.
[6] See Sefer HaArachim Chabad*, article: "Adam."
[7] See Likutei Sichot*, vol. 15, p. 52 and, at this reference, note 31.
[8] The Rabbi underlines the word: "all."
[9] According to tractate Shabbat* 21b and Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, laws of Chanukah*, ch. 671, par. 2.

ט'תיא

ב"ה,  י"ז כסלו, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

התלמידה דורית תחי' וולמן

ניו-היוון

ברכה ושלום!

במענה לשאלתה בפירוש רש"י בפ' בראשית שלמדה –

ולכל לראש נהניתי לראות שלומדת בשקידה ובעיון, ורוצה להבין מה שלומדת בתכלית ההבנה. ובודאי משפיעה בכיוון זה גם בביתה וגם בכתתה, ובכלל זה בההנהגה טובה וקיום המצוות בפרט, והרי אמרו חכמינו ז"ל אין דבר העומד בפני הרצון.

ובתוכן שאלתה, אף שבודאי יכולה לברר ספקותי' אצל המורה שלה, ובפרט אשר בעל-פה, פנים אל פנים, נקל הדבר יותר מאשר בכתב, אבל כיון שכבר כתבה וגרמה לי קורת רוח, אענה לה על כל פנים בקיצור, ותדבר בפרטיות עד"ז עם המורה שלה לבאר לה ככל הדרוש.

השאלה: על הפסוק ויתהלך חנוך את האלקים וגו' אומר רש"י "צדיק הי' וקל בדעתו להרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו" ושאלתה, כיון שלקח אותו אלקים לפני שיחטא הרי לקח ממנו הבחירה החפשית בין יצר הרע ויצר הטוב. ושנית, למה דוקא את חנוך ולא אחרים. ושלישית, איך מתאים מה ששמעה מהמורה שלה שחנוך נעשה אחר כך למלאך עם פירוש רש"י שהי' קל בדעתו.

והמענה – לאחרי הקדמה תחילה, שבכלל בכל עניני התורה יש כמה וכמה פירושים, והמובא כאן הוא רק אחד מהם:

האדם הוא גוף ונשמה, ויש חילוק גדול שלא בערך בין הנשמה והגוף ונפש הקשורה בגוף היא נפש הבהמית. שאצל חנוך היתה נשמה גדולה ביותר, ובפרט שחי בדורות ראשונים שבין אדם עד נח, שהיו מושחתים כידוע, ורק יחידי סגולה ביותר יכלו לילך נגד כל הדור ההוא. ועוד להוסיף, שהי' זה לפני מתן תורה, שאז בכלל הי' העולם במצב מגושם ולא בקל נתקבלו ענינים רוחניים ועניני אלקות, מה שאין כן לאחר מתן תורה שאז נעשה שינוי בכל העולם.

והנה, כל זמן שחנוך חי בעולם הזה עמד ולחם בכל הנסיונות בכל כח שלו כי הי' צדיק, לכן על ידי צדקתו – זכה לשכר מיוחד זה שלא יהי' צריך לעמוד בנסיון שלא הי' לפי כוחותיו אפילו של חנוך, מאחר שמצד העולם ומצד הגוף – היו נסיונות שלא בערך, ולכן זכה ולקח אותו אלקים.

ובזה מתורצות כל השלשת קושיות האמורות.

כיון שעומדים אנו בין ימי הגאולה של י' כסלו (גאולת אדמו"ר האמצעי) וי"ט כסלו (גאולת אדמו"ר הזקן), בטח יודעת פרשת הימים האלה, ובודאי שמעה מהמורה שלה שהכוונה בזכירת הימים האלה היא שהזכרון יביא לידי מעשה ברוח בעלי הגאולה, ויהי רצון שיהי' באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור כהוראת ימי חנוכה הממשמשים ובאים.

בברכה,

מ. שניאורסאהן