Igrot Kodesh · Letter 9430

By the grace of Hashem,

14 Tevet* 5728,
Brooklyn, New York,

To the distinguished and agreeable Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs, Rav Yitzchak Aizik Wagner,

I greet and bless you,

I am replying to your letter, in which you ask my view on the period during which the Mishnah* was written[1]. You yourself cite in your letter the various views on the matter. According to Rashi* in his commentary on tractate Eruvin* 62b and several other of our masters, who make reference to the period of the Talmudic sage Abaye*, "there was not a single word of Halacha* that was written in their time, with the exception of the M[ishnah]..."

...from all of this, the book of the Mishnah*, which was revealed to all of Israel and written in its entirety."

It is clear that there is no reason to "thrust one's head between great mountains"[3], even if one could argue that Rambam* saw the writings of the Geonim*, since his view is found in the letter of Rabbenu Sherira Gaon*, while Rashi* may not have been able to consult that letter, being at a great geographical distance from Babylon, unlike Rambam*, which justifies his position, which would not have been the same had he been aware of it. Nevertheless, many of our later Sages share Rashi's view and cite proofs on the subject. The works dealing with this question discuss all of this in detail.

You make no mention of yourself and the members of...

Notes

[1] ...
[3] An idiomatic expression for entering into a dispute between great scholars.

ט'תל

ב"ה,  י"ד טבת, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מו"ה יצחק אייזיק שי' וואַגנער

שלום וברכה!

במענה למכתבו בו שואל דעתי בנוגע זמן כתיבת המשנה,

והנה גם הוא מזכיר במכתבו ע"ד השיטות בזה, דדעת רש"י (עירובין סב, ב) וכמה מרבותינו ז"ל שאפילו בימי האמורא אביי "לא הי' דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית",

ושיטת הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד החזקה) אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל וכתבוה כולו".

ומובן שאין להכניס ראש בין הרים הגדולים, אף שלכאורה הי' מקום לומר שהרמב"ם שראה כתבי הגאונים דעתו נמצאת באגרת דרבנו שרירא גאון, ואולי לא ראה רש"י אגרת זו (שהרי נמצא בריחוק מקום מבבל וכו' משא"כ הרמב"ם) ולכן כתב כנ"ל, משא"כ אילו היתה האגרת באה לידו.

אבל הרי כמה מרז"ל האחרונים דעתם כדעת רש"י בזה והביאו ראיות על זה, ומפורטים הדברים בספרים הדנים בשאלה האמורה.

כיון שאינו מזכיר דבר בנוגע לעצמו ולב"ב שי' תקותי שזהו סימן שהשלום אתם. והיות שנכתב מכתבו בחנוכה, יהי רצון שיקויים גם בזה מוסיף והולך מזמן לזמן, כולל ג"כ אשר מוסיפים הם בפעולות ההפצת היהדות, והרי אמרו חכמינו ז"ל מעלין בקודש, ובפרט בנוגע לאלו שיש להם השפעה בסביבתם, ומהם יראו גם אחרים וכן יעשו, וק"ל.

בכבוד ובברכה.

נ.ב. לכתבו אודות ההתראות במוצש"ק הבע"ל או למחרתו ביום א' בבקר, הנה כיון שבזמנים ההם אינני במשרדי, הנני נשען בפס"ד רז"ל אשר מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ויהי רצון כאילו התראינו פא"פ, ויהי' ביקורם באה"ק ת"ו בהצלחה וכן הנסיעה רצוא ושוב בשעה טובה ומוצלחת.