Igrot Kodesh · Letter 9511

By the grace of Hashem,

24 Sivan 5728,
Brooklyn, New York,

To the youth leaders of the Chabad* association in our
Holy Land, may it be restored and rebuilt,
may Hashem grant you long life,

I greet and bless you,

I am responding to your question[1] regarding the idea and proposal to organize, during the coming month of Tishrei*, a pleasure trip of several weeks for young war orphans in the Holy Land, may it be restored and rebuilt, as a continuation of the celebration that took place on the occasion of their Bar Mitsva*[2]. This proposal does not suit me at all, notably for the following reasons:

A) A Bar Mitsva* means that a young boy is henceforth obligated in the practice of Mitsvot*, which is not compatible with recreation, vacations and tourism. On the contrary, one might think these elements contradict each other. For on that day, the young boy submits to the yoke[4] of Divine Sovereignty, as well as to the yoke[4] of the Torah* and its Mitsvot*.

Of course, this in no way contradicts the fact that this submission and these obligations must be accepted with genuine joy and wholeheartedly, since the young boy receives a specific mission as a son and servant of our Father Who is in the heavens, the King, supreme King, the Holy One, blessed be He.

This also means that this joy is indeed very great, as our Sages relate in the Midrash Rabbah, chapter 53, paragraph 10 — and one should also see the Zohar Chadash*, Bereishit, 10:3 and 15:4 — describing how our father Avraham, the first Hebrew, made a great feast on the occasion of the Bar Mitsva* of our father Yitzchak. Yet, Jews have the custom of reciting Tachanun* on that day[5], for as stated, the Bar Mitsva* is not an occasion for doing nothing. On the contrary, one must then act much more for Hashem, for the Torah* and its Mitsvot*.

B) Another consideration in this matter is the fact that these are war orphans. There is therefore no reason to have them leave their home for a period of time, which would have the effect of deepening the feeling of solitude of the widows and, very often, also of the brothers and sisters. On the contrary, when this boy grows up[4], his obligation toward his mother and the home in general is all the more increased. He must do everything in his power to comfort and strengthen trust in Hashem, Creator of the world, Who guides it and grants His Providence to each and every one.

C) It is fairly certain that the mothers and families, for the most part, will suppress the feelings of their heart, will accept to yearn for the boy who goes on the trip, provided that he is satisfied and benefits from his stay. But in my view, this satisfaction and benefit do not offset the solitude that the mother and family members will feel even more intensely. Another point, which is equally essential: one must, as I have said, strengthen in the Bar Mitsva* boy an awareness of his responsibility, since he is now fully obligated in the practice of Mitsvot*. There is therefore no reason to exempt him from this responsibility, still less to have him begin his adolescence by taking pleasure at the expense of the pain experienced by others. This is quite obvious.

D) If what has been said is true during every period of the year, how much more is this the case during the month of Tishrei*, the month of festivals and celebrations, when the absence of the husband and father is felt even more acutely and the lack must be filled as much as possible. All those concerned must then do everything to ensure that these families also celebrate the festivals in the proper spirit, as our Torah*, Torah of life, requires.

E) An alternative to this proposal, also consistent with the points enumerated in this letter, would be to invite the Bar Mitsva* boys together with[4] their mothers to Kfar Chabad* for the festivals of this Tishrei* — all the festivals or some of them — as was done for last Passover. This could be done, in particular, for the time of our joy[6].

F) What has been said does not contradict the proposal to invite the Bar Mitsva* boys and Bat Mitsva* girls to the Kfar Chabad* summer camp, for that is only of short duration and is situated in relative proximity to the family. It is therefore possible to visit or telephone. With my blessing for success and to give me good news,

M. Schneerson

Notes

(1) See Likkutei Sichot*, vol. 35, p. 276 and Heichal Menachem*, vol. 3, from p. 48.
(2) See, in this regard, letter no. 9516 and Heichal Menachem*, vol. 3, p. 48, which reproduces a letter from Rav Hadakov*, secretary to the Rebbe, dated 22 Sivan.
(3) See, in this regard, letter no. 9502.
(4) The Rebbe emphasizes the words: "yoke," "yoke," "grows up" and "together with."
(5) See, in this regard, the letter of 28 Elul 5689, printed in the Reshimot*, vol. 49; that of 10 Kislev 5740, printed in Heichal Menachem*, vol. 1, p. 45; and the discourse of 11 Nissan 5722, printed in Yom Malkeinu, published by Kehot, in 5744, p. 38.
(6) The festival of Sukkot*.

ט'תקיא

ב"ה,  כ"ד סיון, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

הנהלת צעירי אגודת חב"ד באה"ק ת"ו

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

במענה להשאלה אודות סברה והצעה לסדר בחודש תשרי הבע"ל נסיעת -טיול בת כמה שבועות להנערים היתומים שי' מהמלחמה באה"ק ת"ו, כהמשך לחגיגת הבר מצוה שלהם,

אין ההצעה נראית לי כלל, ומהטעמים בזה:

א) ענין בר מצוה, אז נעשה הנער מחוייב במצות, אינו תואם עם ענינים של טיול (חופש ובידור), ואדרבה יש לומר אשר הפכים הם, שהרי ביום זה מקבל עליו הנער עול מלכות שמים ועול תורה ומצותי'.

ומובן שאין בזה סתירה כלל לזה שקבלת עול זה וחיובים אלו ענינם להיעשות מתוך שמחה אמתית ובלבב שלם, כיון שזוכה הנער לקבל שליחות מיוחדה בתור בנו ועבדו של אבינו שבשמים מלך מלכי המלכים הקב"ה.

ובזה מובן גם כן אשר למרות השמחה הגדולה, ועד שסיפרו חכמינו ז"ל אשר אברהם אבינו – העברי הראשון – עשה משתה גדול ביום הבר מצוה של יצחק אבינו (בראשית רבה נג, י. וראה ג"כ זוהר חדש בראשית י, ג. טו, ד), הרי מנהגם של ישראל לומר אז תחנון וכולי, כי כאמור יום הב"מ אינו ענין לשביתת מלאכה וכו', כ"א אדרבה להוספה במלאכה, מלאכת שמים, התורה ומצותי'.

ב) נקודה נוספת בנידון זה שהמדובר הוא ביתומי המלחמה, שאינו ענין לנסיעת היתומים מביתם למשך זמן, שעל ידי זה יודגש עוד יותר רגש הבדידות של האלמנות, ובמקרים רבים – גם של האחים והאחיות. ואדרבה בהיעשות הנער גדול , תגדל גם חובתו בנוגע לאם ולבית בכלל, לעשות התלוי בו בעידוד רוחם וביסוס בטחונם בה' בורא עולם ומנהיגו ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית.

ג) קרוב לומר אשר חלק גדול מהאמהות והמשפחות יוותר על רגש לבבם הם, הגעגועים לנער שנסע וכולי, ובלבד שהנער ייהנה ויתענג מהנסיעה וכולי. אבל לדעתי אין התענוג וההנאה שוים לעומת הבדידות שתודגש יותר אצל האם ובני המשפחה. ועוד, וגם זה עיקר, שכאמור, הבר מצוה צריך לחזקו ברגש האחריות שלו, כיון שנעשה גדול למצות, ולא לפוטרו. ועל אחת כמה וכמה שלא יתחיל תקופת הבגרות שלו בהנאה על חשבון צער אחרים. וק"ל.

ד) ואם בכל זמני השנה האמור בתקפו הוא, על אכו"כ בחודש תשרי, הוא חודש החגים והמועדים, שאז יפקד מקום הבעל והאב ביותר, ויש להשתדל במיוחד למלאות החלל במידה האפשרית. וכל אלו אשר הענין קרוב לליבם עליהם לעשות התלוי בהם בכדי שגם משפחות אלו יחוגו המועדים והרגלים במצב רוח מתאים, וכהוראת תורתנו תורת חיים.

ה) תחליף לההצעה האמורה, ומתאים הוא גם לסיכום הנקודות המודגשות במכתב זה, הוא להזמין את הברי-מצוה ביחד עם האמהות וכו' לכפר חב"ד לימי המועדים והימים טובים דחודש תשרי הבע"ל, כל הימים או חלק מהם, ועל דרך שסידרו זה בימי הפסח שעברו, ובזמן שמחתנו בפרט.

ו) אין בהאמור סתירה לההצעה להאריח הנערים בני מצוה, והנערות בנות מצוה, בקייטנה בכפר חב"ד, שהרי אין זה אלא למשך זמן קצר ובקירוב מקום (לפי ערך) להמשפחה, נוסף על האפשרות לביקור, שיחה טלפונית וכולי.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות,

מ. שניאורסאהן