Igrot Kodesh · Letter 9812
Volume 26 · Letter 238
ט'תתיב
[ד' שבט, ה'תש"ל]
המדובר בההתועדות – הוא לפרש פרש"י עה"ת (לבן חמש למקרא) שהגדירו בעצמו – שהוא לפרש פשוטו של מקרא – שזה שולל כל התירוצים: 1) שרש"י סומך אמש"כ במשנה וכו' . 2) שרש"י סומך על פרש"י שבש"ס או אפילו על פרש"י עה"ת שלאחרי פסוק זה. 3) שרש"י סומך על סברא – באם הסברא אינה פשוטה בהבנתו של בן חמש עד כ"כ שרש"י אינו צריך להזכירה בפירוש.
ולפענ"ד הנחות הנ"ל – מבוארות ומוכרחות בשכל הפשוט, באם נאמר שפרש"י עה"ת – הוא מה שרש"י עצמו מעיד עליו ומגדירו (בראשית ג, ח. ובכ"מ).
עפהנ"ל אין מקום לתי' שרש"י סומך 1) אמש"כ . . בפ' החובל! 2) על הסברא דגדול המצווה כו' – דאפילו בשכלו דבן טו לגמרא אינה פשוטה כלל, כ"א במחלוקת שנוי'.
דרך אגב: נת' כהנ"ל ובאריכות בפעם הא' שנדבר בפרש"י זה. ובמסקנא – שרש"י סומך אמש"כ בפרש"י עה"ת לפני פ' המילה (נח ט, ה). ובמילא גם אין מקום לקושיא על פרש"י – מסוגיית החובל וכו'. ובטח נרשם ג"כ בהר"ד כ"ז.
בכל אופן ת"ח על ההערה והשקו"ט.